Orlah
Daf 6a
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בִּשְׁנַת עָרְלָה וְיָצָא בִשְׁנַת הֵיתֵר וְסִיפְּקוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִּידוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. 6a הָא יַלְדָּה שֶׁסִּיפְּקָהּ טְהוֹרָה הַיַּלְדָּה. אִין תֵּימַר לֹא טֻהֲרָה אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַבָּנִין אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בִּשְׁנַת עָרְלָה וְיָצָא בִשְׁנַת הֵיתֵר וְסִיפְּקוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. לוֹקִין עָלָיו בִּכְזַיִת.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’un cédrat a fleuri pendant la période d’orla et a terminé la maturité dans l’année où il est permis, qu’ensuite on a rattaché à un autre, il reste interdit, quelle que soit l’augmentation survenue; car les produits de l’interdiction n’annulent pas l’interdit. Pourtant si une jeune branche a été rattachée à un vieil arbre, est-elle dispensée? —Oui, car s’il n’en était pas ainsi et qu’elle soit interdite, à quoi bon parler de l’augmentation interdite? Il y a donc aussi des augmentations permises. R. Zeira s’exprime au nom des rabbins à l’instar de R. Abahou, et ajoute qu’en mangeant de ce cédrat, on est passible de la peine des coups de lanière, si l’on mange la valeur d’une olive (y compris la partie additionnelle).
Pnei Moshe non traduit
אתרוג שחנט בשנת הערלה ויצא בשנת היתר. לפי שהאתרוג עומד כמה שנים על האילן עד שיוגמר להכי נקט להאי גוונא באתרוג דמשכחת לה גביה שחנט בתוך שני ערלה ויצא בשנת היתר שעברו שני ערלה ועדיין הוא על האילן וסיפקו להאילן לחבירו שכבר נגמר כולו בהיתר והרי אילן זה שסיפקו לו יש בו איסור ויש בו גידולי היתר מה שמוסיף ונתגדל אחר שסיפקו לחבירו שהוא של היתר:
אפי' מוסיף כמה. אחר שסיפקו אסור הוא לפי שאין גידולי איסור מעלין את האיסור כלומר שאין גידולין הבאין מכח האיסור ואע''פ שהגידולין בעצמן היתר הן אפ''ה אין מעלין את האיסור כדאמרי' לעיל בהלכה א' ובכמה מקומות דקי''ל בערלה וכיוצא בה שאין איסורה בא ע''י קרקע אלא ע''י האדם הנוטעה אין גידולי היתר מעלין את האיסור:
הא ילדה וכו'. כלומר הא ש''מ מהך דר' יוחנן דס''ל כהני תנאי דלעיל דילדה שסיפקה לזקינה טהורה הילדה מיד ולעולם מחיוב ערלה ולא חיישינן שמא השרישה מקודם שתתאחה מן הזקינה משום דאפי' השרישה מקודם שרשים אין בהן ממש וכדמסיק ואזיל דאם תאמר לא טהרה אם כן השרישה אחר שתתאחה להזקינה אם כן אפילו מוסיף כמה אחר כך אסור דהרי יש בה איסור דהא אנן לא ידעינן ולעולם איכא למיחש שמא השרישה מקודם ונשארה באיסור שאין גידולי היתר של אח''כ מעלין את האיסור וקמ''ל בזה דהא דאמר ר' יוסי לעיל בשם ר' יוחנן דשרשים אין בהן ממש מילתא הוא דהכי שמעינן נמי מהאי דר' אבהו בשם ר' יוחנן וכדאמרן:
אתרוג שחנט וכו'. ר''ז בשם רבנן מוסיף בהא דקאמר דלוקין עליו משום איסור ערלה בכזית:
אָמַר רִבִּי מַייְשָׁא לְרִבִּי זְעִירָא תַּרְתֵּין מִילִּין אַתּוּן אָֽמְרִין וְאִינּוּן פְּלִיגִין חָדָא עַל חָדָא. הָכָא אַתּוּן אָֽמְרִין שֶׁאֵין גִּידוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. וְהָכָא אַתּוּן אָֽמְרִין לוֹקִין עָלָיו בִּכְזַיִת. וְיִלְקֶה לְפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּאן מַחְמַת עַצְמוֹ הוּא חַי. וְכָאן מַחְמַת הַסִּיפּוּק הוּא חַי. מֵעַתָּה אֶתְרוֹג שֶׁחָנַט בִּשְׁנַת עָרְלָה וְיָצָא בִשְׁנַת הֵיתֵר וְסִיפְּקוֹ לַחֲבֵירוֹ וְכֵן חֲבֵירוֹ סִיפְּקוּ זֶה לָזֶה טִהֲרוּ זֶה אֶת זֶה.
Traduction
⁠—Mais, objecta R. Mesha à R. Zeira, les deux assertions que vous émettez se contredisent mutuellement: puisque vous dites ici que les produits de l’interdit ne peuvent pas annuler ce qui est interdit lui-même, on semble sous-entendre que la partie ajoutée est permis; comment donc se fait-il qu’il soit dit aussitôt après qu’en mangeant l’équivalent d’une olive d’un cédrat interdit, on est punissable? Comment joint-on au principal le supplément permis, de façon à constituer la valeur interdite? La peine ne doit-elle pas être applicable à la part proportionnelle, défalcation faite de ce qui était permis? Il y a ici défense, répond R. Yona, lorsque cette branche se nourrit d’elle-même, tandis qu’il y a une partie autorisée lorsqu’elle se nourrit du suc d’un vieil arbre auquel la branche est attachée. De cette réponse on déduit que lorsqu’un cédrat fleurit pendant les 3 ans d’orla et qu’il mûrit dans l’année où l’usage est libre, puis s’attache à un autre (déjà ancien), qu’ensuite ces diverses greffes s’attachent successivement l’une à l’autre, le tout est pur (permis, profitant du suc d’un ancien cédrat).
Pnei Moshe non traduit
א''ר מיישא לר' זעירא תרתין מילין אתון אמרין וכו'. משום דקס''ד דר' מיישא דהאי אתרוג של ערלה שסיפקו לחבירו והוסיף אחר כך בגידוליו יש בו איסור ויש בו היתר ואין גידולי היתר מעלין את האיסור דקאמר היינו שאין מבטלין את האיסור אלא מה שאסור נשאר אסור ומה שיש בו גידולי היתר שלאחר כן היתר הוא והרי כאן איסור והיתר שנתערבו ולפיכך מקשה הוא לר''ז תרתין מילין אתון אמרין והן כסותרין זה את זה דהכא אתון אמרין שאין גידולין הבאין מחמת האיסור מעלין את האיסור ונשאר האסור באיסור והכא אתון אמרין שלוקין עליו בכזית ואמאי הא יש בו גם כן מההיתר ואם לא אכל אלא בכזית הרי אין בו כשיעור מן האיסור:
וילקה לפי חשבון שיש בו. כלומר הכי מבעי לך למימר שאינו לוקה אלא לפי חשבון האיסור שיש בו. ואם כן עד שיאכל יותר מבכזית כדי שנוכל לומר שאכל בכזית מן האיסור שיש בו:
אמר רבי יונה. דלא קשיא כאן מחמת עצמו הוא חי וכאן מחמת הסיפוק הוא כלו' דלא כדקסלקא אדעתך שיש כאן איסור והיתר מעורבין בו דלא היא דכאן לענין אם אכל ממנו ודאי כולו איסור הוא שהרי עכ''פ מחמת עצמו שהוא ערלה הוא חי ומתגדל ומהיכי תיתי לומר שיש בו היתר:
וכאן מחמת הסיפוק הוא. כלומר והא דאמרינן שאין גידולי איסור וכו' לאו דההיתר נשאר בהיתר אלא דלא תימא מכיון שניתוסף בו אחר הסיפוק לחבירו שהוא היתר יהא מבטל אף האיסור שבתחילה קמ''ל דלא ולעולם כולו אסור דהא מיהת עיקר גידוליו מחמת איסור הוא שהרי ערלה הוא וא''כ בדין הוא שלוקין עליו בכזית:
מעתה וכו' טהרו זא''ז. בתמיה סיומא דמילתיה דר' יונה הוא דאי לא תימא הכי א''כ מעתה נאמר אתרוג של ערלה שיצא לשנת היתר וסיפקו לחבירו וחבירו לחבירו שהן של היתר יטהרו זא''ז ויהא הראשון שהוא של ערלה נמי היתר הואיל ועכשיו סיפקו לאלו שהן של היתר אתמהא הא ודאי לא דאיסור ערלה שבו להיכן הלך וכי אמרינן שהסיפוק משל היתר מטהר מן הערלה היינו דוקא בילדה שסיפקה לזקינה דהתם הך ילדה לא חל עליה עדיין איסור ערלה אלא מיד שסיפקה לזקינה טהרה הזקינה אותה שלא תבא להילדה איסור ערלה אבל הכא שכבר בא האתרוג הזה לאיסור ערלה ודאי לא אמרינן הכי דהיכי מפקת ליה להאתרוג מהאיסור ערלה שבו והלכך כולו הוא אסור:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חִסְדָּא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין בִּסְתָם חֲלוּקִין. מַה נָן קַייָמִין אִם דָּבָר בָּרִיא הוּא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַזְּקֵינָה דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְאִם דָּבָר בָּרִיא הוּא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַיַּלְדָּה דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּסְתָם. כֵּיצַד הוּא יוֹדֵעַ. רִבִּי בִּיבַי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה אִם הָיוּ הֶעָלִים הֲפוּכִין כְּלַפֵּי הַיַּלְדָּה דָּבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַזְּקֵינָה וְאִם הָיוּ הֶעָלִים הֲפוּכִין כְּלַפֵּי הַזְּקֵינָה דָּבָר בָּרִיא שֶׁהוּא חַי מִכֹּחַ הַיַּלְדָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר חָנִין סֵימָנָא דְּאָכִיל מִן חַבְרֵיהּ בְּהִית מִסְתַּכְּלָא בֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְּרִבִּי מַתַּנְייָה תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽשְׁרוּ הֶעָלִין.
Traduction
R. Abahou au nom de R. Yohanan et R. Hisda disent tous deux que la discussion de la Mishna (entre R. Meir et les autres sages) s’applique à un cas indéterminé; car, sans cela, de quoi serait-il question? S’il est certain que la branche se nourrit du suc de l’ancien tronc, tous proclament l’usage permis; si, au contraire, il est notoire que le suc provient d'une branche neuve (encore soumise à l’orla), tous l’interdisent; il n’y a donc de discussion possible qu’en cas de doute. A quoi reconnaît-on la provenance du suc (s’il est jeune ou vieux)? R. Bivi dit au nom de R. Hanina: si les feuilles sont tournées vers la jeune branche, il est notoire que le suc provient de l’ancienne branche; au cas contraire, il provient de la jeune. R. Juda b. Hanin cite un indice à ce sujet: lorsqu’on mange d’autrui, on a honte de le regarder (de même ici, les feuilles se détournent). Aussi, R. Judan père de R. Matnia dit-il: la discussion de la Mishna, applicable à un cas indéterminé, a lieu lorsque les feuilles sont tombées (et il ne reste plus le moyen de déterminer la direction du suc).
Pnei Moshe non traduit
בסתם חלוקין. אפלוגתא דר''מ ורבנן במתני' קאי דבסתם מיירי שאין אנו יודעין אם הילדה חי הוא מכח גפן הזקינה או לא כדמסיים ואזיל דבמה אנן קיימין לפרושי פלוגתי' אם בדבר בריא שהילדה חי מכח גפן הזקינה בהא לא הוי פליג ר''מ ולד''ה מותר הוא ואם בהיפך שדבר בריא הוא שהוא חי מכח הילדה כלומר זה שסיפקו לא חי הוא מכח הזקינה אלא מכח עצמו בהא לא הוו פליגי רבנן אלא ד''ה אסור אלא ע''כ כדאמרן דכי אנן קיימין בפלוגתיהו בסתם הוא דפליגי וקסבר ר''מ דמקום שכחה יפה הוא דמותר כדפרישית במתני':
כיצד הוא יודע. כלומר דאמרת אם דבר בריא הוא וכו' ומשמע דאיכא למיקם על האי מילתא וכיצד הוא יודע לזה וקאמר ר' ביבי בשם ר''ח דזהו הסימן אם היו העלין של הילדה הפוכין כלפי הילדה כלומר כלפי עצמו לצד אחר ואינן כלפי הזקינה דבר בריא הוא שהילדה חי הוא מכח הזקינה ולפיכך הוא הופך פניו ממנה כדלקמן ואם היו העלין של הילדה הפוכין כלפי הזקינה ולא לצד האחר בידוע הוא שהוא חי מכח הילדה והיינו מכח עצמה וכדקאמר רבי יודן דסימנא על כך הוא דמאן דאכיל מן דחבריה בהית מסתכלא ביה בוש הוא מלהסתכל בפניו והופך פניו לצד אחר:
א''ר יודן וכו'. משום דקשיא דאי הכי נבדוק בהעלין ואמאי קאמרת דפלוגתייהו בסתם הא איכא למיקם עלה דמילתא ולפיכך קאמר דתיפתר פלוגתייהו דמתני' שנשרו העלין של הילדה ואי אפשר למיבדק בהאי סימנא:
בְּרִיכָה שֶׁנִּפְסְקָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן לֹא סוֹף דָּבָר בְּרִיכָה אֶלָּא אֲפִילוּ אִילָן דְּאָמַר רִבִּי יָסִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצָל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ כֵּיוָן שֶׁהִשְׁרִישׁ מְעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בָּצָל שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ כֵּיוָן שֶׁהִשְׁרִישׁ מְעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ דְּלָא תִיסְבּוֹר מֵימַר אוֹף הָכָא כֵן.
Traduction
Lorsqu’on a coupé un provin plein de fruits, dit la Mishna, etc.'' R. Judan dit qu’en réalité la règle ne s’applique pas seulement au provin; mais pour tout arbre déraciné et plein de fruits, replanté ailleurs, les fruits sont permis si les anciens annulent les nouveaux en nombre. De même, R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’on a arraché un oignon de la terre et qu’on l’a replanté, dès qu’il a repris racine, il faut rédimer le tout, même la souche déjà libérée une premier fois (de même l’arbre replanté, dont les fruits nouveaux sont plus nombreux que les anciens, est interdit). R. Hiya dit, au contraire, au nom de R. Yohanan: pour l’oignon arraché puis replanté, dès qu’il a repris racine, il faut rédimer le tout, précisément parce qu’il est aussi considéré comme semé (à l’instar du provin), afin de ne pas laisser supposer qu’il en est de même pour l’arbre déraciné (26)Tout le texte qui suit jusqu'à la fin du se retrouve même série (Nazir 6, 10) ( 55c).:
Pnei Moshe non traduit
בריכה שנפסקה. קתני במתני' אם הוסיפה במאתים אסור הא לאו הכי מותר ואע''פ שיש כאן תוספת איסור מפני שבטל בשל היתר ואמר ר' יודן עלה דלא סוף דבר בבריכה הדין הזה אלא אפי' באילן זקן שיש בו פירות ונעקר ונטעו דחייב בערלה במה שיתגדל בו אח''כ אבל אלו הפירות של היתר שעודן בו וניתוספו אחר שנטעו אם הוסיפו במאתים אסורין ואם לאו מותרין:
דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו' וכן אמר נמי ר' חייה בשם ר' יוחנן. דבצל שעקרו ותיקנו מן המעשרות וחזרו ושתלו כיון שהשריש אחר ששתלו מעשר אותו לפי כולו שכולו נעשה טבל וצריך לתקן הכל והלכך קמ''ל ר' יודן דלא תיסבור מימר אוף הכא לענין ערלה כן דאותן פירות של היתר נאסרו כולן מחמת תוספת איסור שניתוסף בהן ואפי' אין בתוספת מאתים כמו התם גבי טבל לפיכך אשמעינן דלא היא משום דשאני גבי טבל דאוסר בכל שהוא במין במינו אבל ערלה בטילה באחד ומאתים ואין איסור אא''כ ניתוסף במאתים והאי גופיה קמ''ל במתני' בבריכה ור' יודן מפרש דלאו דוקא גבי בריכה אמרו כן אלא ה''ה נמי באילן והא דנקט במתני' בריכה בדין זה איידי דאיירי במילי דבריכה תני להא נמי בבריכה:
Orlah
Daf 6b
חִילְפַיי שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן וּלְרִבִּי שִׁמְעוֹן תֵּבֵל מַהוּ שֶׁיֶּאֱסֹר בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם. אָֽמְרוּ לֵיהּ אֵין תֵּבֵל בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם. וְהָתַנִּינָן כָּל הַמְּחַמֵּץ וְהַמְּתַבֵּל וְהַמְּדַמֵּעַ. אִין תֵּימַר לְמֵאַה מָאתַיִם 6b אֲפִילוּ לֹא חִימֵּץ. אֲפִילוּ לֹא תִיבֵּל. אֶלָּא בָּעֲנָבִים אֲנָן קַייָמִין. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁלֹּא צָֽמְקוּ אֲבָל אִם צָֽמְקוּ יֵשׁ תֵּבֵל בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁלֹּא בִּישְּׁלוֹ. אֲבָל אִם בִּישְּׁלוֹ יֵשׁ תֵּבֵל בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם.
Traduction
est-ce que, d’après R. Yohanan et R. Simon, l’épice provenant de l’orla est annulée dans une quantité de 200 équivalents (comme toute orla), ou est-ce qu’elle reste interdite même dans une quantité supérieure à cette mesure à titre d’épice? Non, fut-il répondu, il n’y a plus de défense au-delà d’une supériorité du nombre de 200. Mais n’a-t-on pas dit plus loin (II, 6): ''Si l’on se sert de levure d’oblation, ou d’épices d’oblation, ou de mélange d’oblation, on suit pour tout cela un avis sévère''. N’en résulte-t-il pas que c’est interdit même au-delà de la proportion de cent pour l’oblation, ou de 200 pour l’orla, même sans la propagation du goût? Non, c’est qu’il s’agit seulement de l’emploi des raisins comme assaisonnement, qui donnent peu de goût. Toutefois, dit R. Yossé au nom de R. Yohanan, c’est vrai aussi longtemps que les raisins ne sont pas secs mais, dès qu’ils le sont, ils propagent autant de goût que les épices et sont interdits, même au-delà de 200 équivalents selon R. Hiya au nom de R. Yohanan, la restriction se rapporte aux fruits qui n’ont pas assez mûri sur l’arbre; mais au cas où ils ont assez mûri, l’épice produit son effet, même au-delà d’une proportion de 200. R. Hiya b. Aba dit au nom de R. Josué b. Lévi que les propagateurs du goût le soutiennent jusqu’à cent fois le montant;
Pnei Moshe non traduit
חילפיי שאל לר' יוחנן ולר''ש בן לקיש. גרסינן לכל האי סוגיא עד ברם הכא אפי' מאה מותר בפ''ו דנזיר בהל''ט:
תבל מהו שיאסר ביותר ממאתים. תבלין של ערלה ושל כלאי הכרם אם אוסרין הן אף ביותר ממאתים משום דלטעמא עבידי ואיכא למימר נמי דאינן בטלין בא' ומאתים כשאר איסורי ערלה וכלאי הכרם והשיבו לו דאין תבלין אוסרין ביותר ממאתים אלא אף הן בטלין באחד ומאתים:
והתנינן וכו'. ומה זו השאלה ואיך השיבו לו כן דהתנינן לקמן בפ''ב כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור ועל כרחך דאפי' ביותר ממה שאמור בשיעורן אוסרין הן דאין תימר למאה בתרומה ולמאתים בערלה ובכלאי הכרם א''כ מאי אריא המחמץ והמתבל דקתני הא אפי' לא חימץ ולא תיבל אלא אף שאר דברים אוסרין בתרומה עד אחד ומאה ובערלה ובכלאי הכרם עד אחד ומאתים:
אלא בענבים אנן קיימין. השאלה של אילפא היתה בענבים אם תיבל הקדירה בהן ולפיכך השיבו לו שאין תבל של ענבים ביותר ממאתים לפי שאינם נותנין טעם כל כך כמו שארי תבלין ודברים החריפין שנותנין טעם הרבה דבהו איירי המתני' דפ''ב והני דוקא הוא דלא בטלו:
בשלא צמקו. והא דענבים אינם אוסרין ועולין בכשיעור דוקא כשהן חדשים דאז אינם נותנין טעם הרבה אבל אם צמקו אוסרין בתבלין שלהן אף ביותר ממאתים מפני שכשצמקו נתקבץ הטעם לתוכן וכשמתבל בהן מתפשט הטעם לחוץ ונותנין טעם הרבה:
בשלא בישלו. הענבים כל צרכן אבל אם בישלו כל צרכן נותנין טעם הרבה. א''נ בשלא בישלו התערובות עם הענבים אלא שכבשן אבל אם בישלו עמהן נותנין טעם הרבה ויש תבל שלהן ביותר ממאתים וכך פירשתי בנזיר:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָיָה [נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. {רִבִּי חִייָה בְשֵׁם} רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָיָה] נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא הָא רִבִּי יוֹסֵי פְלִיג וּמַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל תְּרֵיכוֹן כָּל הַמְּחַמֵּץ וְהַמְּתַבֵּל וְהַמְּדַמֵּעַ. אִין תֵּימַר לְמֵאָה מָאתַיִם אֲפִילוּ לֹא חִימֵּץ. אֲפִילוּ לֹא תִיבֵּל. אֶלָּא בְּיוֹתֵר אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה תִּיפְתָּר בָּשָׂר בְּבָשָׂר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הוּא בָּשָׂר בְּבָשָׂר הִיא שְׁאָר כָּל הָאִיסּוּרִין. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ כֵן.
Traduction
selon R. Yossé au nom de R. Josué b. Lévi, ou au nom de R. Padié, ils ne correspondent qu’à 1/60. R. Samuel bar R. Isaac objecta à R. Hiya b. Aba: non seulement R. Yossé conteste ton avis, mais la Mishna s’oppose à vos deux avis, puisqu’elle dit: ''Si l’on se sert de levure, d’épice, ou de mélange d’oblation, etc.''; or, si c’est conforme à cette Mishna qui interdit seulement l’ensemble dans la proportion de cent pour l’oblation et de 200 pour l’orla, à quoi bon parler de propagation du goût par la levure ou l’épice (n’est-ce pas applicable à chaque goût, dans la mesure de 1/60 selon l’un, ou de 1/100 selon l’autre)? N’en résulte-t-il pas que c’est interdit même au-delà, contrairement à leur avis? On peut réfuter l’objection en disant que R. Yossé et R. Hiya parlent du mélange de viande interdite avec de la viande permise (en ce cas, il suffit d’une proportion moindre pour l’annuler). Selon R. Yossé, il n’y a pas de différence entre le mélange de viande et n’importe quelle autre interdiction? (la mesure sera la même), puisque R. Abahou a dit au nom de R. Yohanan (27)V. ci-dessus, Maasser (Sheni 2, 1).: on mesure tous les objets interdits comme s’ils avaient telle ou telle valeur (p. ex. celle de l’oignon, au goût fort répandu).
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי וכו'. חסר כאן וה''ג בנזיר שם ר' יוסי בשם ריב''ל בשם בר פדייה כל נותני טעמים אחד ממאה ר' חייא בר בא בשם ר' יהושע בן לוי בשם בר פדייה כל נותני טעמים אחד מששים:
הא ר' יוסי פליג עלך. ולא אמר כך בשם ריב''ל והא מתני' דלקמן בפ''ב פליגא על תרויכון דקתני כל המחמץ וכו' וע''כ דאפי' ביותר ממאתים דאין תימר וכו' כדלעיל וקס''ד דמה דקאמרי אינהו אף בתבלין קאמרי מדנקטי בלישנייהו כל נותני טעמים וקשיא מהאי מתני' דשמעינן דהתבלין אוסר אף ביותר מכשיעור וה''ה לכל איסורין שבתורה לפי השיעור שאמרו בהן:
תיפתר בשר בבשר. הא דקאמרי אינהו באחד ומאה ואחד בששים בבשר איסור שנתבשל עם בשר היתר קאמרי והאיסור נותן טעם בהיתר בהא הוא דאמרו לשיעורין הללו ומתני' בתבלין הוא דמיירי:
אמר רבי יוסי לאו מילתא היא דקאמרת אלא היא בשר בבשר היא שאר כל האיסורין דין אחד להן לר' יוחנן כדאמר ר' אבהו בשמיה לעיל בתרומות פרק עשירי הלכה א' כל האיסורין שבתורה שנתערבו מין במינו וליכא למיקם אטעמא משערין אותן כאלו כן כלומר כדקאמר התם כאילו הן בצל כאילו הן קפלוט וכך משערין את האיסור שאם היה נותן טעם בהיתר בשיעור שהוא לפנינו אוסרו ואם כן משמע מיהת דלר' יוחנן כל שאר איסורין משערין אותן כאילו הן תבלין דהרי בצל וקפלוט כמיני תבלין הן והשתא מתני' דפ''ב דלקמן פליגא:
מַיי כְדוֹן הָהֵן אָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. וְהֵן אָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. מָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים אַתְּ עוֹשֶׂה הַזְּרוֹעַ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּאַיִל. וּמָאן דְּאָמַר אֶחָד מִמֵּאָה אַתְּ עוֹשֶׂה הַזְּרוֹעַ אֶחָד מִמֵּאָה בָּאַיִל. מָאן דְּאָמַר אֶחָד מִמֵּאָה אַתְּ מוֹצִיא אֶת הָעֲצָמוֹת מֵהַזְּרוֹעַ. וּמָאן דְּאָמַר אֶחָד מִשִּׁשִּׁים אֵין אַתְּ מוֹצִיא אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַזְּרוֹעַ. וּכְשֵׁם שֶׁאַתְּ מוֹצִיא אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַזְּרוֹעַ כָּךְ הוֹצִיאֵם מִן הָאַיִל. לֵית יְכִל דְּתַּנֵּי אֵין טִנּוֹפֶת שֶׁלְתְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַתְּרוּמָה לֶאֱסוֹר אֶת הַחוּלִין. אֲבָל טִנּוֹפֶת שֶׁלְחוּלִין מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. רִבִּי בִּיבַי בָּעֵי טִינּוֹפֶת שֶׁלְתְּרוּמָה מָהוּ שֶׁתִּצְטָרֵף עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. מִן מַה דְאָמַר רַב חוּנָא קִלְיפֵּי אִיסּוּר מִצְטָֽרְפְוֹת לְהֵיתֵר. הָדָא אָֽמְרָה טִינּוֹפֶת שֶׁלְתְּרוּמָה מִטְּצָרֶפֶת לַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה.
Traduction
Sur quoi porte la discussion entre R. Yossé et R. Hiya? Pourquoi l’un assigne-t-il aux propagateurs de goût une proportion de 1/100, et l’autre assigne-t-il 1/60? L’un parle d’une proportion de 1/60, parce qu’il admet que l’épaule du bélier offert par le naziréen après son vœu et due au cohen présente cette proportion sur l’ensemble (et si elle est cuite avec l’animal entier, celui-ci n’est pas interdit aux étrangers); l’autre, au contraire, admet une proportion de 1/100, parce qu’il ne comprend pas dans l’épaule due la part afférente d’os. Mais, fut-il objecté, si l’on déduit la part d’os et de l’épaule, pourquoi ne pas les déduire aussi du bélier entier (et maintenir ainsi la relation proportionnelle)? C’est inadmissible, puisqu’il est dit (28)Cf. ci-dessus (Terumot 5, 9), au commencement.: On ne joint pas le déchet (p. ex. le son) de l’oblation au corps de l’oblation même pour constituer une mesure suffisant à interdire le profane qui y serait mêlé; mais, à l’inverse, on compte avec le profane son déchet (comme les os), pour que l’ensemble soit une mesure telle servant à annuler l’oblation en cas de mélange. R. Bivi demanda: est-ce que l’on ajoutera le déchet d’oblation au profane pour que l’ensemble serve à annuler l’oblation? Puisque R. Houna a dit que l’écorce des produits interdits pourra être jointe aux produits permis pour que l’ensemble serve à annuler le tout, cela prouve aussi que l’on ajoute le déchet d’oblation au profane pour annuler l’oblation par le total.
Pnei Moshe non traduit
מאי כדון. מילתא באנפי נפשה היא ואפלוגתייהו דהני אמוראי מהדר דאהן קאמר באחד ומאה ואהן קאמר באחד מששים ובמאי פליגי וקאמר דשניהם מאיל נזיר הוא דלמדו דכתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וגו' וקסברי דהזרוע נתבשל עם האיל והרי האיל ההיתר נתבשל עם הזרוע האסור להבעלים ואף על פי כן לא נאסר האיל:
מ''ד נותן טעם א' מששים את עושה הזרוע אחד מששים באיל. כדמפרש לקמיה דלהאי מאן דאמר אין את מוציא את העצמות מן הזרוע כלומר דלא משערינן הבשר בלבד בלא העצמות אלא בכוליה משערינן הבשר בהדי עצמות וקים להו לרבנן דששים איכא ואינה אוסרת את האיל ומאן דאמר אחד ממאה את עושה הזרוע אחד ממאה לאיל לפי שהוא סובר דמשערי' בבשר הזרוע לבד חוץ מן העצמות דאת מוציא את העצמות מהזרוע ואח''כ תשער לפי שהעצמות לא פלטי טעמא וכי משערת בשר הזרוע לבד להדי האיל איכא מאה ובהכי אינה אוסרת את האיל וילפינן מינה לכל שאר האיסורין:
וכשם וכו'. להאי מאן דאמר פריך דס''ל דמשערין בשר הזרוע בלא העצמות אם כן נימא דכשם שאתה מוציא את העצמות מן הזרוע כך אתה מוציא מן כל האיל את העצמות וליכא מאה ומאי חזית דמשער אתה להאיל בשר בהדי עצמות ולהזרוע מלבד העצמות:
לית יכיל. אי אתה יכול לומר כן דתני וכו' והובאה להך ברייתא לעיל בפ''ה דתרומות בהל''ט דאין טינופת והיא הפסולת וסובין של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין אבל טינופת של החולין מצטרפת עם החולין להיות כשיעור ולהעלות את התרומה באחד ומאה וה''נ כן דעצמות האיל מצטרפין עם הבשר לבטל טעם הזרוע אבל אין עצמות הזרוע מצטרפין עם בשרו לאסור את האיל:
ר' ביבי בעי. דהואיל דקאמרת דהפסולת של תרומה אינה מצטרפת לאיסור מהו שתיחשב כהיתר ולהצטרף עם החולין להעלות את התרומה ופשיט ליה מן מה דאמר רב הונא שם בתרומות ובסוף פ''י דקליפי האיסור וכן העצמות מצטרפין להעלות את ההיתר הדא אמרה דה''ה בפסולת של תרומה כן:
תַּנֵּי רִבִּי חִייָה כָּל מַה שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ מִמָּקוֹם אַחֵר הִתַּרְתִּי לָךְ כָּאן. לְפִי שֶׁבַּכֹּל מֵאָה אִיסּוּר וּמֵאָה וְעוֹד מוּתָּר בְּרַם הָכָא אֲפִילוּ מֵאָה מוּתָּר.
Traduction
– R. Hiya dit: tout ce que j’ai interdit ailleurs est permis ici; car partout ailleurs, l’interdit est maintenu jusqu’à cent parts équivalentes et ce n’est permis qu’à 101, tandis qu’ici même à cent c’est permis. On voit donc qu’il est toujours question de cent; comment donc ce fait-il que l’interlocuteur parle de 1/60? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
כל מה שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן. בזרוע בשלה כדמפרש ואזיל לפי שבכל מקום מאה אסור ומאה ועוד מותר כלומר בכל מקום דמשערת במאה צריך שיהא מאה מלבד האיסור ועם הכל יהא אחד ומאה כמו בתרומה וכיוצא בה ברם הכא אפי' מאה מותר דקים להו לרבנן דבזרוע בשלה אין כאן אלא מאה בין הכל ואפ''ה מותר:
(ותוּב) אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי מְשַׁעֲרִין בְּהָדֵין יַרְבּוּזָה. כֵּיצַד הוּא יוֹדֵעַ. רַב בִּיבַי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה לוֹקֵט אֶחָד וּמֵנִיחַ אֶחָד מַה שֶׁזֶּה פּוֹחֵת זֶה מוֹסִיף.
Traduction
– ''S’il y a une addition de 200 fruits, est-il dit, ils sont interdits''. Chez R. Yanaï, on mesurait ainsi l’épinard (ou oseille). Comment reconnaît-on l’augmentation? R. Bivi au nom de R. Hanina répond: on en cueille un et laisse un autre; ce que l’un a perdu a profité à l’autre.
Pnei Moshe non traduit
ותוב אם הוסיף במאתים אסור. אמתני' מהדר דקתני אם אחר שנפסקה שוב הוסיף מאתים אסור וכיצד משערין דבית ינאי וכו' כמו דאמרי לעיל בפ''ה דכלאים בהל''ו ושם תמצא מפורש הכל עד המתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source